איבגי רחל נ' התעשייה הצבאית לישראל בע"מ

החלטה

1.לפנינו בקשת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: "המבקשת") לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן על ידי בית דין זה ביום 18/04/10.

העובדות הצריכות לעניינו:

2.ביום 4/1/06 הגישה הגברת איבגי רחל (להלן: "המשיבה") תביעתה נגד המבקשת בגין פיטורים שלא כדין, הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וזכויות נוספות מכוח תקופת עבודתה בנתבעת.

3.ביום 18/4/10 ניתן פסק דין בו התקבלה התביעה באופן חלקי, תוך חיוב המבקשת לשלם למשיבה סך של 74,088 ₪ בצירוף ריבית והצמדה בגין פיטורים שלא כדין ורכיבים נוספים.

4.ביום 25/5/10 הגיש המבקשת בקשה זו במסגרתה עתרה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לסיום הדיון בערעור אשר מתעתדת היא להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים.

טענות המבקשת:

5.לטענת המבקשת, סיכויי הערעור בעניין הפגמים אשר דבקו בהליך הפיטורים ולחילופין גובה הפיצוי אשר נפסק למשיבה לרבות הפרשי ריבית וההצמדה בגין תוספת הוותק גבוהים הם.

עוד נטען כי קיים חשש ממשי כי המבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבה במידה ויתקבל הערעור.

6.לטענת המבקשת לא נפל פגם בהליך הפיטורים. עוד לגישת המבקשת התעלם בית הדין ממספר עובדות חשובות דוגמת מימוש זכות השימוע בפועל על ידי המשיבה אשר פעלה נמרצות טרם ישיבת השימוע, לביטול ההחלטה לפטרה. כן, נטען כי בית הדין התעלם מסדרה של פגישות אשר קיימה המשיבה עם גורמים בכירים בהנהלה, בארגון העובדים ובהסתדרות המהנדסים, בפרק הזמן בין זימונה לבין מועד השימוע.

7.בנוסף טענה המבקשת כי המשיבה לא העלתה כל טענה כנגד ההחלטה לפטרה במהלך הליך השימוע ובכלל זה לא העלתה כל טענה בדבר הצגת גמר החשבון טרם השימוע. כמו כן, נטען כי בית הדין לא ייחס משקל נאות להליך הצמצום במצבת כח האדם אשר עמד לטענת המשיבה, ברקע לפיטורים.

8.לחילופין טענה המבקשת, כי ככל שבית הדין הארצי לעבודה לא יתערב בהחלטה בעניין פיטורי המשיבה שלא כדין, יתערב הוא בגובה הפיצוי אשר נפסק תוך התייחסות למקרים בהם נפסקו פיצויים בשיעור דומה ונמוך, מקום בו נפלו פגמים חמורים לאין שיעור במהלך הליך השימוע.

9.לעניין הפרשי ריבית והצמדה בגין תוספת הוותק טענה המבקשת כי סיכוייה גבוהים שכן ההפרשים שולמו עם תשלום תוספת הוותק למשיבה.

10.אשר לחשש כי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיבה באם יתקבל הערעור, טענה המבקשת, כי לאור מצבה הכלכלי הלא ברור, ולאור הסכום הגבוה באופן יחסי אשר נפסק לטובת המשיבה, העומד על כ- 100,000 ₪, האיזון הראוי בין הנזק היחסי שייגרם למבקשת כתוצאה מאי הענות לבקשתה אל מול הנזק אשר יגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב פסק הדין, נוטה לטובתה.

11.לפיכך, עתרה המבקשת לעיכוב פסק הדין בנוגע לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין והפרשי ריבית והצמדה בגין תוספת הוותק. אשר להפרשי פיצוי הפיטורים, הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, מוסכם על המבקשת כי אין לעכבם.

טענות המשיבה:

12.לטענת המשיבה, אין לעכב את ביצוע פסק הדין.

13.הכלל הוא כי יש לבצע פסק דין ועל המבקש לעכבו להוכיח כי סיכויי הערעור גבוהים וכי קיים חשש ממשי להחזרת המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור.

14.לעניין החשש הממשי מביצוע פסק הדין ככל שהמבקשת תזכה בערעור, טענה המשיבה כי הטענות בדבר מצבה הכלכלי הינן טענות סרק סתמיות ובלתי מבוססות.

15.בנוסף, טענה המשיבה כי הנזק אשר ייגרם מעיכוב פסק הדין גדול מהנזק אשר עשוי להגרם למבקשת וזאת לאור ההמתנה הארוכה למימוש זכויותיה ובפרט משעסקינן בזכויות קוגנטיות.